שיקום הפליטים ופירוק המחנות

 

ישראל, ארה"ב והקהילייה הבינלאומית יגבשו תכנית רב שנתית לשיקום מלא ומהיר של הפליטים הפלשתינים, תוך קליטתם והתאזרחותם בארצות שונות.
בתהליך השיקום יפורק ארגון אונר"א, המנציח את בעיית הפליטים, ויוצעו לכל תושבי מחנות הפליטים מגורי קבע, אזרחות ומענק שיקום נדיב. בעקבות תהליך זה יפורקו מחנות הפליטים.

ילד פלשתיני במחנה פליטים. צילום: פלאש 90

ייחודה של בעיית הפליטים הפלשתינים
מלחמת השחרור יצרה מאות אלפי פליטים ב-1948. חלפו שישים שנה, וכיום מדובר במיליונים, בני דור שני ושלישי, ברחבי המזרח התיכון. זה לא צריך להיות כך. מאז 1948, נוצרו בעולם עוד עשרות "בעיות פליטים". מיליונים הפכו לפליטים באירופה, באפריקה ובאסיה. אך למרות שבעייתם החלה מאוחר יותר, הם כבר אינם פליטים. הם הסתייעו באו"ם, במדינות מארחות או ביוזמתם האישית, והפכו לאזרחים מן השורה. באותו זמן, אף לא פליט פלשתיני אחד נגרע ממניין הפליטים והפך לאזרח באחת ממדינות העולם. להיפך, מספר הפליטים רק הולך וגדל משנה לשנה, תוך הכנסת דור ועוד דור למעגל העוני, הייאוש והשנאה.

אונר"א והנצחת הפליטות
הסיבה העיקרית לאי שיקומם של הפליטים משך כל השנים היא, שמעמדם העלוב משרת את ארגוני הטרור הפלשתיניים. אש"ף והרשות הפלשתינית ניזונים מבעיה זו, ובעקבותיהם הלך העולם הערבי כולו, שראה בשימור מצב הפליטות כלי ניגוח כנגד הלגיטימיות של מדינת ישראל. גם ישראל, שפחדה שאזכור הבעיה יציף מחדש את שאלת "זכות השיבה", העדיפה להניח לבעיה ולא לחתור לפתרונה.
סיפורה של אונר"א אופייני להנצחת הפליטות:
הטיפול בפליטים בעולם מחולק לשתי סוכנויות של האו"ם: סוכנות כללית, UNHCR, המשמשת לפליטי העולם כולו, וסוכנות מיוחדת לטיפול בפלשתינים פליטי 48' – אונר"א. ההבדל בין שתי הסוכנויות הוא פשוט: הסוכנות הראשונה, ה"רגילה", חותרת לשיקום הפליטים שבטיפולה ולשילובם כאזרחים במדינות בהן הם שוהים או המוכנות לקלוט אותן.
לעומת זאת, לסוכנות אונר"א אסור לשקם את הפליטים שבטיפולה ולהפכם לאזרחים. תפקידה מוגבל ל"תחזוקה" של פליטי 48', תוך שמירת מעמד הפליטות שלהם.
אונר"א היא גם המתחזקת הראשית של מחנות הפליטים. עצם קיומם של מחנות אלה, שישים שנה אחרי המלחמה, שחוללה אותם, היא חרפה מבחינה אנושית, ואיום חמור לביטחון ולשלום במזרח התיכון. מחנות אלה מהווים את בית הגידול של הטרור. משם צומחת המוטיבציה לטרור, שם מתגבשות חוליות הטרור ושם הן מוצאות מסתור.

פתרון הומאני לבעיית הפליטים
סיומה של בעיית הפליטים חייב להיות מרכיב עיקרי בכל הסדר. ישראל חייבת לעשות כל שביכולתה כדי לפתור סוף סוף את בעיית פליטי 48', ולתבוע מהקהילייה הבינלאומית להשתתף בכך. הפתרון צריך להתחיל בפירוקה של אונר"א, המנציחה את הפליטות ולהמשיך בבניית תוכנית פיצוי נדיבה לכל הפליטים הפלשתינים, שיקבלו אפשרות להיקלט כאזרחים בשורה של ארצות קולטות הגירה, ולפתוח בחיים חדשים. חשוב לציין, שזהו רצונם של רוב הפליטים הפלשתינים, כפי שעולה מסקרים אמינים שנערכו לאחרונה בקרבם. המציאות החדשה במזרח התיכון הופכת את פתרון בעיית הפליטים גם לאינטרס של העולם הערבי.
כחלק מתהליך שיקום הפליטים ופיצויים, יפורקו מחנות הפליטים בתהליך הדרגתי, ויוסרו האיום שבהם והחרפה שבקיומם. כך, למשל, תוכנית שיקום נדיבה שתאפשר למיליון הפליטים המצטופפים בסיר הלחץ העזתי לצאת ממנו תהיה המתנה האצילית ביותר לחברה הפלשתינית – ולעולם כולו.

מי ישלם?
מיליארדי דולרים "נשפכים" מדי שנה לסכסוך הישראלי-פלשתיני. מדובר בדולרים אמריקאיים, המוזרמים למרוץ החימוש האזורי; בסכומי עתק אירופאים, המוזרמים לחשבונות הרשות הפלשתינית; ובסכומים אדירים של כסף ישראלי, המושקעים בגדר, בהתנתקות, וב"חיזוק" אבו מאזן.
ארה"ב, אירופה וישראל, לצד מדינות הנפט הערביות, יכולות לממן ישירות שיקום מלא ונדיב לכל פליטי 48' - שיקום שיאפשר להם להיקלט בשורה של מדינות, השמחות לקלוט מהגרים הבאים עם אמצעי קיום נאותים ועם בסיס להתחלה חדשה ומלאת תקווה.
 
סקרי דעת קהל בלתי-תלויים: מחצית מהפלשתינים שוקלים לעבור לגור במדינה אחרת
סקרי דעת קהל בלתי תלויים, שנערכו בתקופות שונות ע"י מכונים שונים - פלשתיניים וישראליים מעידים בבירור, כי גם הפלשתינים הולכים ומשתכנעים, כי הרשות הפלשתינית אינה הפתרון לבעיותיהם ומגלים נכונות הולכת וגוברת לפתרון הומניטרי אמיתי במדינות אחרות.
סקר דעת קהל שנערך בשנת 2004 העלה כי מחצית מהאוכלוסייה הפלשתינית (50%) לא שוללת את האפשרות לעבור לגור באופן קבוע במדינה אחרת, אם היו לה יכולת ואמצעים לעשות זאת. באותו סקר הצביעו 71% מהנשאלים על גורמים, שיביאו אותם לעזוב באופן קבוע למדינה אחרת: הבטחת מקומות עבודה בחו"ל (16%), סיוע כספי משמעותי (19%), הבטחת מקום מגורים וחינוך ברמה טובה (14%) ועוד. רק 15% השיבו שאין כל גורם שיביא אותם לעזוב. את הסקר ערך מכון "מאגר מוחות".
סקר שנערך בנובמבר 2006 ע"י אוניברסיטת א-נג'אח משכם מעלה, כי 31.4% מהפלשתינים חושבים לבנות את חייהם במדינה אחרת, אם יוכלו לחיות בצורה טובה בארץ היעד.
סקר שנערך בספטמבר 2007 ע"י המכון הפלשתיני למדיניות ומחקרי דעת קהל בראשותו של ד"ר חליל שקאקי מעלה כי 32% מהפלשתינים רוצים להגר לחו"ל.
 
סקר אוניברסיטת א-נג'אח, נובמבר 2006