פרק שלישי: אפשר להתחיל

אחד המאפיינים החוזרים בכל תוכניות ותהליכי השלום שחוותה ישראל בעשרות השנים האחרונות, הוא הותרת סוגיית הפליטים לפתרון עתידי, אי שם בסוף התהליך - בשעה שהתהליכים עצמם נתקעו תמיד באמצע הדרך. אין כל סיבה להמשיך בדרך הזאת: אפשר להתחיל להניע את עגלת שיקום הפליטים, בלי כל תלות בתהליכים מדיניים כאלה ואחרים.

המפתח: פירוק אונר"א

למעשה, מחנות הפליטים קיימים כיום מכוחו של אונר"א. ברגע שהמנדט של סוכנות זו יפוג או שמשאביה יתדלדלו בצורה משמעותית, ייאלצו המדינות המארחות את הפליטים כיום להתמודד עם המציאות - דבר שידחוף אותן, מן הסתם, לשיתוף פעולה עם תוכניות השיקום. כך גם לגבי הפליטים עצמם: כאשר משטר ההשענות על אונר"א יתפורר, יתעורר הדחף להיחלץ ממעגל הפליטות ולתור אחר חיים טובים וקבועים, בדרך עצמאית או באמצעות סוכנות השיקום.

האנליסט האמריקני הבכיר ד"ר דניאל פייפס, המתמחה במזרח–התיכון, פרסם ב– 2003 , לפני שחודש שוב המנדט של אונר"א, את הדברים הבאים, המתייחסים לקשר שבין ארה"ב לאונר"א:

"הגיעה השעה לעזור לאותם דורות של לא–פליטים (הכוונה היא לצאצאי הפליטים הפלשתינים) להיחלץ ממעמד הפליט כדי להפוך לאזרחים, לרכוש מיומנויות של הסתמכות עצמית ולבנות לעצמם עתיד. הטוב ביותר עבורם הוא שאונר"א תסגור את שעריה ושנציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) תיטול את האחריות למתי מעט הפליטים האמיתיים שנותרו.

הפירוק כבר החל

הפסקת פעולתה של אונר"א אינה חזון רחוק ובלתי אפשרי. פעילות הסברה בארצות שונות, שתרומתן השנתית מחזיקה את הארגון, הוא כיוון פעולה מעשי אחד; כיוון פעולה שני הוא חתירה דיפלומטית למניעת חידוש המנדט של אונר"א או לקביעת יעד מוסכם לסיום פעולתו.

הפעילות בארה"ב כבר החלה: קבוצת סנטורים וחברי קונגרס החלה לפעול בשנה האחרונה להפסקת ההקצבה האמריקנית לאונר"א. את הפעילות הזאת מרכזים נציגי היוזמה הישראלית בארה"ב, אשר מתמחים בעבודה מול הממשל האמריקני. פעילות זו אינה ראשונה: בבית הנבחרים האמריקני כבר הועלתה בעבר הצעת חוק שנועדה להגביל את הסיוע האמריקני לאונר"א, ולהתנות אותו בקידום פתרון קבע לפליטים ובפיקוח הדוק ביותר על ניצול התקציבים המועברים לאונר"א.

בדברי ההסבר להצעת החוק האמורה (HR 527 8 IH , הקונגרס ה– 109), נכתב בין השאר כך:

1.  אונר"א הוקמה ב– 1949 כסוכנות זמנית לשם הספקת שירותי רווחה לפליטים הפלשתינים; זוהי סוכנות האו"ם היחידה שמוקדשת לקבוצה מסויימת של פליטים.
2. שלא כמו נציבות האו"ם לפליטים התרה אחר פתרונות ברי קיימא למצוקת הפליטים, אונר"א אינה עושה כל מאמץ ליישוב הפליטים מחדש.
3. מאז 1950 , תרמה ארה"ב יותר מ– 2 מיליארד דולר לאונר"א. 
4. בשנת 2005 , תרמה ארה"ב 108 מיל' דולר לאונר"א, המהווים כרבע מתקציבה השנתי של הסוכנות 
5. אונר"א מעולם לא אפשרה בקרה של גורם בלתי תלוי, באמצעות חברת–בקרה מוכרת. 
6. הדו"ח האחרון של המבקר הפנימי של אונר"א סיפק רק סיכומים כלליים ומעורפלים, ואף במסגרתו לפחות 48 מיליון דולר של הוצאות הן ללא כל הסבר."

חשוב לציין, שאחת הסיבות שהכשילו יוזמות כאלה בעבר הייתה התנגדות של ישראל הרשמית. כיוון שממשלות ישראל נטו לחשוש מפירוק אונר"א, כחלק מבריחתן המתמדת מטיפול נכון בנושא הפליטים. ברגע שממשלת ישראל מתנגדת, עושה כך גם השדולה הפרו ישראלית אייפא"ק. אם נצליח לשנות גישה זו, אונר"א תצטרך להתמודד עם מצב חדש: העדר גיבוי ומימ

אז מה עושים?

ישראל יכולה לשנות את תמונת המצב של הפליטים. ועדת השרים לשיקום הפליטים הפלשתיניים, שפעלה ב– 19 83 בראשות השר מרדכי בן פורת, בעצמו פליט יהודי מעיראק, הפסיקה את עבודתה כתוצאה משינויים בהרכב הממשלה. מאז לא נעשה כל ניסיון ישראלי לפתח תוכנית בעלת חזון לשיקום הפליטים.

מיטב המוחות הישראליים הועסקו במציאת נוסחאות שונות ומשונות להקמתה של ישות לאומית פלשתינית, ובעצם לטיפוחו של אויב מר. את פתרון בעיית הפליטים הותירו לסיומו של התהליך, אי שם בעתיד האוטופי.

במקביל לפעילות בזירה הבינלאומית לסיום המנדט של אונר"א ולהוצאת גורם בעייתי זה ממשוואת הפליטים במזרח התיכון, הגיעה השעה להקים גוף תכנון ישראלי שיעשה עבודה יסודית בהגדרת מצב הפליטים ודרכי שיקומם, וידחוף ליצירת מצב חדש במזרח התיכון - במלאת שישים שנה למדינת ישראל.