ריבונות ישראלית ביהודה ובשומרון

 

 

ישראל תחיל את ריבונותה על שטחי יהודה ושומרון, בתיאום עם ירדן.
התושבים הערבים בשטחים אלו יהיו אזרחי ירדן (פלשתין). מעמדם, זיקתם לשתי המדינות ואופי המנהל באזורים המאוכלסים יגובשו ויפורטו בהסכם בין ממשלות ישראל וירדן.

 
מ"כיבוש" לריבונות
שטחי יהודה ושומרון נכללו בשטח המנדט הבריטי, שיועד להקמת בית לאומי לעם היהודי. מאז סיום המנדט, ועקב כשלון תוכנית החלוקה, לא קיבלו שטחים אלה מעמד משפטי מוכר. הם נכבשו על ידי ירדן ב-1948 – כיבוש, שלא הוכר על ידי המשפט הבינלאומי. במלחמת ששת הימים (1967) כבשה ישראל את השטחים הללו והשיבה אותם לעם היהודי.
יהודה ושומרון מהווים את הלב של ארץ ישראל. ההר המרכזי, שבלבו ירושלים, מזכיר לנו מי אנו. כאן צעד אברהם עם יצחק בנו, כאן נטה יעקב את אוהליו, כאן הורישו אבותינו את עמי כנען מפניהם בראשותו של יהושע בן נון. בהרי יהודה ושומרון מצויים עשרות אתרים מקודשים ובעלי משמעות היסטורית, שרבים מהם טרם נחקרו.
רק תשע-עשרה שנים היו שטחים אלה תחת ריבונות-כיבוש ירדנית. כבר למעלה מארבעים שנה, שהשטחים הללו בריבונות ישראלית בפועל, ואין כל מניעה לספח אותם באופן רשמי וממשי למדינת ישראל.

סכנת הריבונות הפלשתינית
האלטרנטיבה לריבונות הישראלית היא מסירת יהודה ושומרון לריבונות פלשתינית או ערבית אחרת. זהו אסון אסטרטגי ממדרגה ראשונה. אחרי שחלקה הצפוני של ישראל שותק בעקבות ישיבת חיזבאללה על גבולנו הצפוני, ואחרי שמערב הנגב סופג מטרי קסאמים, לא קשה לדמיין כיצד ייראה כל אזור המרכז – השרון, גוש דן וירושלים – כאשר מעליהם שולטים כוחות אויב. במצב כזה ישראל תהפוך לבת ערובה החיה בצל איום מתמיד.
מסירת שילה, בית אל, בית לחם וחברון לידיים זרות, מבטאת התנכרות של עם ישראל לשורשיו, ומוליכה לתהליך של אבדן הכרה בזכותנו על הארץ – אבדן, המשדר חולשה לאויבינו ומעמיד אותנו כמי שרואים את נוכחותם כאן כזמנית בלבד.
מסירת יהודה ושומרון לידיים זרות פירושה גם השלמה עם הפיכתה של בירת ישראל - ירושלים, לעיר ספר, המוקפת משלושה כיוונים בריבונות ערבית, ופגיעה אנושה בהתיישבות היהודית הנרחבת ביהודה ושומרון. התיישבות זו אוצרת בקרבה חוסן לאומי ואיכות אנושית וקהילתית מיוחדים במינם, ופגיעה בהם – כמו בהחרבת גוש קטיף - פירושה מכה מוראלית קשה לחברה הישראלית, קרע לאומי, והקרנת חולשה לעולם הערבי.
הריבונות הפלשתינית מאיימת גם על ירדן ועל מדינות ערב המתונות, שכן היא צפויה להפוך למאחז נוסף של החמאס ושל הפונדמנטליזם האיסלאמי, המבקש לערער את יציבות המשטרים הערביים המתונים.

אין יציבות בלי ריבונות ישראלית
העמימות רבת השנים ששידרה ישראל ביחס לעתיד יהודה ושומרון, מנעו את התפתחות האזור והפכו אותו ל"חצר אחורית" ול"ארץ הפקר", שבהם יהודים אינם יכולים לנוע ללא פחד, פעילות פלילית חמורה וענפה נעשית בגלוי, ושוררת הפקרות גמורה בתחום הסביבתי. רק החלת הריבונות של מדינת ישראל וחוקיה וסיפוח בפועל של לב הארץ לישראל - ישימו קץ לקיומה של "חצר אחורית" זו.
השליטה הישראלית היא כמובן גם עוגן היציבות הביטחונית. שיבתו של צה"ל לערי יהודה ושומרון, והפעילות העקבית והאינטנסיבית שלו בקיני המחבלים, הצליחה לחסל כמעט לחלוטין את טרור המתאבדים הנורא, שלפני שנים ספורות נחשב לבעיה ש"אין לה פתרון צבאי". עוצמתו של צה"ל - ולא כוחותיו הדלים של אבו מאזן - הם גם שמונעים היום את הפיכת יהודה ושומרון ל"חמאסטן" נוספת, שתאיים על קיומה של ישראל ועל יציבות המשטרים במדינות ערב.
 
השד הדמוגרפי
שנים ארוכות נרתעה ישראל מסיפוח יהודה, שומרון ועזה, בשל החשש מצמצום הרוב היהודי בתחומי מדינת ישראל. העלייה הגדולה מארצות חבר העמים, היציבות בפריון במגזר היהודי והירידה המתמדת בפריון במגזר הערבי, צימקו מאוד את "השד הדמוגרפי" והפכו אותו מאיום קיומי לבעיה בת פתרון.
תכנית שיקום פליטים מקיפה, כפי שמציע הסעיף הראשון ביוזמה זו, תסיר כליל את האיום הדמוגרפי מעל מדינת ישראל כמדינה יהודית. החלת הריבונות הישראלית על שטחי יהודה ושומרון תביא בעקבותיה גם שינוי משמעותי בהרכב האוכלוסייה. מחיקה אמיתית של "הקו הירוק" תוביל לפיזור נורמלי יותר של אוכלוסייה יהודית, שתנוע בטבעיות אל העורף "החדש" של מרכז הארץ – דקות מגוש דן ומירושלים.
 
מעמד הערבים ביהודה ושומרון
פירוק מחנות הפליטים במסגרת תהליך השיקום, יצמצם את האוכלוסייה הערבית ביהודה ובשומרון ויוריד את מפלס העוני והצפיפות בערים הפלשתיניות.
האוכלוסייה הערבית, שתמשיך להתגורר בתחומיה החדשים של מדינת ישראל, תיהנה מזכויות האדם המלאות שמעניקה מדינת ישראל, אך אזרחותה תהיה ירדנית-פלשתינית, וזכויותיה הפוליטיות ימומשו בעמאן.
המינהל הממשי ביישובים הערביים יינק את סמכותו מהריבון הישראלי, אך ייהנה מאוטונומיה מוגבלת, שצורתה תיקבע במשא ומתן בין ישראל לבין ממלכת ירדן.