פרק שני: שיקום הפליטים

מפתרון פוליטי לפתרון הומניטרי

מצוקתם הנמשכת של הפליטים הצמיחה את הרעיון הלאומי הפלשתיני. החיים במחנות במשך דורות, מבלי להתקבל לחברה הערבית הכללית, גיבשו בקרב הפלשתינים תודעה לאומית ורצון עז להחרבתה של ישראל. במקום לפתור את המצוקה הזאת ולהתמודד עם הבעיה משורשה, בחרו ישראל והקהילה הבינלאומית לטפח את הלאומיות הפלשתינית ולקדם את הקמתה של מדינה פלשתינית עצמאית. לאחר שתקום מדינה כזו, האמינו הכל, יימצא גם פתרון לבעיית הפליטים.

מדיניות זו נחלה כישלון עמוק. היא לא הביאה שלום אלא מלחמה, והיא לא שינתה דבר בנוגע לבעיית הפליטים: ארגון אונר"א ממשיך לפעול גם תחת הרשות הפלשתינית, הפליטים ממשיכים לחיות במחנות, והאזרחות הפלשתינית אינה בעלת ערך.

שוב הופקרו הפליטים: סכומי עתק בינלאומיים הושקעו לא בשיקומם - אלא בבנייתה של הרשות הפלשתינית, משטר פרו–טרוריסטי ומושחת, שלא הביא כל תועלת לפלשתינים עצמם, והפך את הסכסוך הישראלי פלשתיני למעגל דמים ללא מוצא.כדי לצאת מהייאוש, חייבים לשנות כיוון.

להתחיל, עכשיו, בפתרון בעיית הפליטים.

איך פותרים את בעיית הפליטים?

בעיות פליטים ניתנות לפתרון, ולעולם יש ניסיון רב ומגוון בכך. מיליוני בני אדם, מאסיה מאפריקה ומאירופה, עברו בעשרות השנים האחרונות תהליכי שיקום ויצאו ממעגל הפליטות. בעיית הפליטים הפלשתינית אינה שונה, מהותית, מבעיות אלה.

1. שיקום בארץ המקלט הזמני;
2. שיקום במדינה שלישית;
3. שיבה לארץ המוצא.

מדינת ישראל כמדינה יהודית אינה יכולה להרשות לעצמה שיבת פליטים אליה, בוודאי לאור ריבויים העצום במשך השנים ועוינותם העמוקה לציונות ולמדינה. הנתיב השלישי אינו מעשי; נותרים אפוא שני הנתיבים הראשונים.
 
שיקום בארץ המקלט הזמני

פליטי 194 8 מצאו מקלט בארבעה יעדים עיקריים: בירדן, בלבנון, ביהודה ושומרון ורצועת עזה, ומעט בסוריה. הקליטה הטובה ביותר הייתה בירדן: בניגוד לשאר מדינות ערב, ממלכת ירדן קיבלה חלק מהפליטים כאזרחים, ואלו השתלבו בחברה, בכלכלה ואף במשטר הירדני. במסגרת תוכנית שיקום מקיפה ותמריצים כלכליים מתאימים, הן לפליטים והן לממלכה, יש להניח שרוב הפליטים החיים כיום בתחומי ממלכת ירדן יתאזרחו וישוקמו בה. תהליך השיקום יזרים חמצן כלכלי רב לממלכה ויחזק תוכניות לשיתוף פעולה אזורי כמו עמק השלום.

בלבנון אנו עדים להתמשכותה הכואבת של בעיית הפליטים, שלא התקבלו מעולם כאזרחים לבנוניים. ששים שנה לאחר שהגיעו לארץ זו, הגיעה השעה שהקהילייה הבינלאומית והערבית ידרשו מלבנון לתת את חלקה בפתרון הסכסוך ולהפסיק את האפליה רבת השנים ביחס לאחיה הפלשתינים. גם כאן, תהליך השיקום והפיצוי יסייע לתהליך שיקומה של לבנון וייעשה כחלק מתכנית כוללת לייצובה של לבנון, לאור האיזונים העדינים בין העדות השונות במדינה והכוחות הפועלים בה. אפשר, שבשל האיזונים העדינים שבין העדות השונות בלבנון, לא כל הפליטים החיים כיום בלבנון יוכלו להיות משוקמים בה, ויהיה צורך גם בהצעת אלטרנטיבות אטרקטיביות של יישוב מחדש מחוץ ללבנון. באשר לסוריה - הפליטים הפלשתינים מהווים פחות מ– 3% מהאוכלוסייה, ואין כל סיבה למנוע מהם התאזרחות ושיקום מלא.

 שיקום הפליטים ביהודה ובשומרון מורכב יותר. מחנות הפליטים ביהודה ובשומרון הפכו עם השנים לקיני טרור ידועים, ואוכלוסיית הפליטים היא העוינת ביותר לישראל.

אלמלא נוכחותו של צה"ל, היה שולט כיום ביהודה ובשומרון משטר חמאס, ומרכזי האוכלוסיה הישראליים היו נתונים לחסדיו. קיים אפוא אינטרס ישראלי מובהק, לצמצם את מספר הפליטים הפלשתינים שישוקמו בתוך יהודה ושומרון. זהו גם האינטרס של מדינות ערב המתונות ושל העולם המערבי, שמעוניינים להחליש את הציר הכולל את איראן, החיזבאללה והחמאס, ולחזק את המשטרים המתונים של ירדן, מצרים ולבנון.

לרוב הפליטים הפלשתיניים החיים כיום ביהודה ובשומרון, ובוודאי לאלה מתוכם החיים במחנות )כשליש מאוכלוסיית הפליטים ביו"ש(, יוצע אפוא שיקום במקומות אחרים.

לעומת כל אלה, אפשרות השיקום ברצועת עזה מותנית בהוצאת רוב הפליטים אל מחוץ לתחומיה הצרים. הרצועה הפכה למקום כה אומלל ומסוכן בשל ריכוז בלתי אפשרי של פליטים, המהווים רוב מכריע באוכלוסיית הרצועה כולה. אין עתיד לרצועה בלי צמצום דרמטי בגודל האוכלוסיה ובלי הפחתת הריכוז של גורמים קיצוניים ותנאים קיצוניים, שגרמו לרצועה להיות אבן נגף בכל תרחיש שלום עתידי במזרח התיכון.